תוכנה חופשית, למה ומדוע?

נדב הראל, אוגוסט 2002

תקציר המושג "תוכנה חופשית" והמושג הקרוב לו, "קוד פתוח", תופס תאוצה בשנים האחרונות. רוב העולם עדיין משתמש בתוכנות מסחריות (לעיתים קרובות מדי של חברת מיקרוסופט), ומשלם על כך במיטב כספו או עובר על החוק באופן יום־יומי על־ידי העתקת התוכנה המסחרית ללא רשות בעל הזכויות עליה. אך יותר ויותר אנשים מגלים שיש תחליף לתוכנות המסחריות: תוכנות חופשיות, תוכנות שכותביהן החליטו להעניק למשתמשים בהן חופש כמעט מוחלט לעשות בהן כרצונם - כולל האפשרות לשנות את התוכנה ולהפיץ את הגרסה המקורית או המשופרת לחברים. יותר ויותר אנשים מגלים שלמעשה ניתן ל"הסתדר" (ואף הרבה יותר מזה) עם מחשב שמותקנות עליו אך ורק תוכנות חופשיות.

חיבור קצר זה מהווה מבוא לרעיון התוכנה החופשית, ואינו דורש ידע מוקדם בנושא. החיבור מסביר מדוע תוכנה חופשית נותנת למשתמשיה יותר חופש, כוח ואפשרויות מתוכנה מסחרית, מדוע תוכנה חופשית מהווה פתרון לבעיות מוסריות שמשתמשי תוכנה מסחרית נתקלים בהן לעיתים קרובות, ומראה גם שתוכנה חופשית היא לא רק רעיון תאורטי אלא גם פתרון קיים ומעשי - לדוגמה, מערכת ההפעלה לינוקס.

תוכנה - מוצר יוצא דופן

חברות תוכנה אוהבות להתייחס לתוכנה שלהן כאל מוצר ככל המוצרים. הוא נמכר בחנויות על גבי תקליטור בתוך אריזת קרטון עטופה בניילון. כמו בכל מוצר, החברות מצפות שכל אדם שמשתמש במוצר ישתמש במוצר שנרכש באופן חוקי. שימוש בעותק לא־חוקי של התוכנה מכונה "גניבה", או אפילו "פיראטיות" - מונח שלמרבה האירוניה משמעותו המקורית הייתה שוד אלים של ספינה, בו לעיתים קרובות נרצחו אנשים רבים.

אך בכל־זאת יש הבדל משמעותי בין תוכנה לרוב המוצרים המוחשיים המוכרים לנו מחיי היום־יום. חשבו על לחם, למשל. כדי שתוכלו לאכול כיכר לחם, מישהו צריך היה לאפות אותה ולהביא אותה למכירה בחנות. לפני כן, מישהו היה צריך לטחון קמח, לקצור חיטה, לטפל בה, ובהתחלה לזרוע אותה. נעשתה כאן עבודה משמעותית להכנת כיכר־הלחם המסוימת שאתם קונים, ולהכנת כיכר לחם נוספת דרושה עבודה דומה. כשאתם קונים לחם אתם משלמים על עבודה זו לאנשים שעבדו בשבילכם. אם קניתם כיכר אחת, זה עדיין לא מאפשר לכם ליצור בעצמכם אחת נוספת - ליצירת כיכר נוספת עליכם לחזור בעצמכם על כל העבודה הקשה שעשה היצרן. בטכנולוגיה של היום אי־אפשר לקחת כיכר אחת, לשכפל אותה בזול להרבה כיכרות, ולהאכיל בהן אנשים רעבים.

תוכנה, לעומת זאת, ניתנת לשכפול בקלות ובזול. העלות השולית (המחיר שעולה ליצרן יצור כל תקליטור נוסף) היא אפסית, וקטנה עוד־יותר אם התוכנה מופצת באמצעים לא פיזיים, כמו באמצעות רשת האינטרנט. הנקודה החשובה היא, שכמו שהיצרן יכול ליצור עותק נוסף של התוכנה כמעט בחינם, יכול לעשות זאת גם הצרכן. כאשר הצרכן יודע שהוא יכול להעתיק את התוכנה מחברו בנוחות וכמעט בחינם, הוא צריך להיות בעל עמוד־שדרה מוסרי חזק כדי לציית לחברות התוכנה האוסרות על העתקת מוצריהן, ולשלם כסף רב, בדרך כלל מאות שקלים, עבור התוכנה. קשה עוד יותר לציית לדרישת תשלום זו כאשר המשתמש הוא חסר אמצעים - עני, מובטל, סטודנט, או ילד.

תארו לכם עולם שבו אין אף אדם רעב, כי ניתן בו לשכפל ולהפיץ לחם ללא מאמץ, וקבוצה של מאה אנשים מפיצה לחם לכל העולם. לצערנו לא הגענו למצב אוטופי זה, אך בהחלט הגענו אליו בתחום התוכנה. ברגע שנכתבה תוכנה מסוימת (דבר המקביל להמצאת המתכון ללחם והטכנולוגיה הדרושה להכנתו) ניתן להפיץ אותה בכל העולם כמעט ללא מאמץ, גם לאנשים וארצות חסרי אמצעים. אין סיבה אמיתית לכך שיישאר בעולם אדם "רעב" לתוכנה.

זהו העקרון הראשון של תוכנה חופשית: כל אדם רשאי להפיץ תוכנה חופשית או גרסה משופרת שלה לאחרים, בחינם או בתשלום. מובן שהתשלום, אם בכלל, יהיה מינימלי מכיוון שאם מפיץ אחד ידרוש תשלום "מופרז", אדם אחר יוכל להפיץ את התוכנה במחיר נמוך יותר, ואף בחינם. עוד מעט נדון גם בעקרון השני של התוכנה החופשית - הקוד הפתוח.

האומנם יוצא דופן?

ובכל זאת, תוכנה היא לא המוצר היחיד בתחום ה"קניין הרוחני". קניין רוחני הוא תחום המוצרים שקל לשכפלם (גם ליצרן וגם לצרכן הסופי), אך שכפול על־ידי הצרכן נחשב ללא־חוקי אף על פי שאינו גורם נזק ישיר ליצרן כמו גניבה, וגורם רק נזק עקיף של הפסד עסקה פוטנציאלית. דוגמאות נוספות הן מוסיקה, סרטים וספרים.

יש מספר סיבות לכך שהדחף של הצרכן להעתיק תוכנה נחשב בעיני רבים למשמעותי יותר מהרצון להעתיק מוסיקה, סרטים וספרים: תוכנה היא בדרך־כלל יקרה הרבה יותר מספר או מדיסק כך שהחסכון הנובע מהעתקה גדול יותר; עד לפני מספר קטן של שנים העתקת מוצרים אלו תוך שמירת איכות ראויה הייתה קשה (דבר זה השתנה בשנים האחרונות, עם המצאות כמו צורב דיסקים זול, פורמט mp3, וכו') בעוד שתמיד היה קל להעתיק תוכנה; כמו כן, מוסדות כמו ספריות, ספריות וידאו, טלוויזיה ורדיו היו קיימים שנים רבות וסיפקו, תמורת תשלום נמוך־יחסית, אפשרות לשימוש חד־פעמי בספרים, סרטים ומוסיקה (אך לא בתוכנה) - דבר שהפחית את הדחף של הצרכנים להעתיק אותם.

אך יש בעיה חמורה הרבה־יותר במניעת האפשרות להעתיק תוכנה: הגבלת החופש של המשתמש. בעיה זו פחות רלוונטית בסוגים האחרים של הקניין הרוחני, והיא בדיוק מה שהוביל להקמת תנועת התוכנה החופשית, שמשגשגת הרבה יותר וזוכה לתמיכה מוסרית ומעשית נרחבת יותר מאשר תנועות דומות עבור מוסיקה, סרטים או ספרים.

חופש? במה מגבילה אותי תוכנה מסחרית?

תארו לכם את התרחיש הבא: אתם קונים מכונית במיטב כספכם. לאחר זמן־מה אתם מגלים בעיה כלשהי במכונית - איזשהו פגם, או שיפור שברצונכם לעשות (לדוגמה, התקנת דיבורית). אתם מתכוונים לקחת את המכונית למוסך השכונתי כדי שיבצע עבורכם את התיקון, אך מתברר שזה בלתי אפשרי: חברת המכוניות מסתירה את התוכניות של רכב זה, ואף מילאה את כל החללים בדבק כדי למנוע מאנשים לשנות את הרכב. החברה משאירה לכם ברירה אחת: לחכות מספר חודשים לגרסה הבאה של הרכב, בה אולי יהיה התיקון שבקשתם לבצע. כשיצא הרכב החדש, תקבלו את ה"זכות" לקנות אותו במחיר מוזל במקצת. ואם זה לא מכעיס מספיק, מתברר שבזמן האחרון חברת הרכב מרוגזת על תופעת השכרת הרכב - כי הרי כך קונים פחות אנשים רכב - ותכננה את הרכב כך שיסרב להתניע אם לא נוהג בו הקונה המקורי.

נשמע מוזר נכון? אך זה בדיוק מה שקורה בתעשיית התוכנה המסחרית. שיטות מגוונות הומצאו כדי למנוע העתקות, והן בדרך כלל מגבילות גם את המשתמש הישר - לדוגמה הוא לא יכול להשתמש בתוכנה על מחשב אחר (או אחרי שדרוג החומרה), או שנאלץ לתקוע "מפתח" פיזי במקום המדפסת. חברות התוכנה המסחרית גם מסתירות את קוד־המקור של התוכנה, מכיוון שבעזרת קוד המקור קל ליצור גרסאות מתחרות של התוכנה ולבטל את ההגנות נגד העתקות. ללא קוד־מקור זה, המשתמש לא יכול לתקן או לשפר את התוכנה לפי צרכיו. הוא אפילו לא יכול להעסיק מתכנת, ה"מוסכניק" של עולם התוכנה, כדי לבצע שיפורים אלו בשבילו. הוא לא יכול להבין או אפילו לדעת מה התוכנה באמת עושה ללא גישה לקוד המקור. הוא לא יכול להפעיל את אותה תוכנה על מחשב מסוג אחר, למשל על המחשב שיקנה בעוד 10 שנים, אחרי שחברת התוכנה כבר פשטה את הרגל.

כאן נכנס העקרון השני של התוכנה החופשית, ה"קוד הפתוח": לא מספיק להרשות העתקה של הצורה הסופית ("בינרי") של התוכנה. כדי שאדם יוכל אכן לשנות את התוכנה, לשפרה ואף להפיץ את הגרסאות החדשות, תוכנה חופשית תגיע תמיד עם "קוד מקור" - הצורה המקורית והקריאה של התוכנה הניתנת לשינוי על־ידי אדם. תוכנה ללא קוד מקור כזה איננה באמת חופשית - לכל היותר היא עשויה להיות "חינם".

למשתמש־מחשב מתחיל עשויה הגבלת החופש המתוארת כאן להראות תאורטית ולא רלוונטית. אך אין זה כך כלל ועיקר! ההגבלה על משתמש מקצוען היא ישירה וחמורה (הוא מנוע מהבנת התוכנה או תיקונה בעצמו), אך ההגבלה על משתמש פשוט שאיננו מתכנת מקצועי עקיפה יותר, ונובעת מכך שחבריו (או אנשים אחרים בעולם) מנועים מלתת לו גרסאות שהם תיקנו - למשל לתמיכה בציוד מקומי, תיקון תקלה ("באג") שמפריע רק לקבוצה מסוימת, וכו'. ולהזכירכם, לא מדובר פה על כסף: בתוכנה מסחרית רגילה, גם אם היית מוכן לשלם כסף לא היית יכול לקבל גרסה עם תיקונים לא רשמיים.

האם חופש הוא חזות הכול?

לרוב האנשים לא קל להעריך את חשיבות החופש עד שהם נתקלים אישית במגבלות עליהם. ריצ'ארד סטולמן, אחד מהאנשים המשפיעים ביותר בעולם התוכנה החופשית והאדם שהתחיל בראשית שנות השמונים את פרויקט התוכנה החופשית הענק GNU, מספר שמה שדחף אותו לרעיון התוכנה החופשית הייתה תוכנת שליטה במדפסת שהייתה במעבדה בה עבד ב־MIT. תכונה מסוימת שהייתה חסרה בתוכנה הפריעה להם ובזבזה להם זמן רב. אבל אי־אפשר היה לתקן את תוכנת השליטה ללא קוד המקור. לחבר שלו היה עותק של קוד־המקור, אבל הוא סרב לתת עותק לסטולמן מכיוון שהיה כבול בהסכם־סודיות שבו התחייב לא לתת את קוד־המקור לאף אחד. היה ברור לסטולמן שמה שנפגע הוא החופש שלו והכוח שהתוכנה מעניקה לו, ובעצם לא היה זה בכלל עניין של כסף - הרי המדפסת נקנתה בכסף מלא, וליצרן לא היו גרסאות מתוקנות של תוכנת השליטה.

העובדה שתוכנה חופשית ניתנת להעתקה בחינם (או במחיר אפסי) מעניקה סוג נוסף של חופש למשתמש. גם מי שמוכן להוציא כסף על קנית תוכנה, מוגבל בדרך־כלל בתקציבו, והוא לא יכול להרשות לעצמו עשרות תוכנות מסחריות שונות שעולות עשרות או מאות דולרים כל אחת. לדוגמה, ילד סקרן עשוי לרצות, כדי ללמוד ולהתפתח, לקנות מערכת הפעלה, מעבד תמלילים, תוכנת ציור, כלי פיתוח תוכנה למספר שפות תכנות, תוכנת דואר אלקטרוני, ועוד. אם הוא ירצה להשתמש בתוכנות מסחריות (בלי להעתיק את התוכנה באופן בלתי חוקי, כי זה הרי לא מסר שנרצה להעביר לילדנו!), הוא יאלץ לוותר על חלק משאיפותיו. לעומת זאת, אם ישתמש בתוכנות חופשיות, הוא יוכל להרשות לעצמו את כולן, ואפילו לנסות תוכנה חופשית חדשה מדי יום (והרי ילדים הם סקרנים!). החופש ללמוד, להתנסות ולפעול, חשוב במיוחד לילדים, אך כמובן שגם למבוגרים סקרנים שמנסים ללמוד.

אבל חופש איננו הסיבה היחידה להשתמש בתוכנה חופשית. בחיבור שכתבתי (באנגלית) בשם "חופש, שוויון ואחווה" ציינתי שאחווה ושוויון, העקרונות הידועים מימי המהפכה הצרפתית, גם הם יתרונות חשובים של התוכנה החופשית. אחווה, מכיוון שכל מפתחי התוכנה החופשית בעולם יכולים לשתף פעולה ולבנות זה על עבודתו של זה (כפי שנעשה היום, למשל, בעולם האקדמיה) תוך תחרות "חברית" על איכות העבודה במקום תחרות הרסנית שמטרתה פגיעה באחרים, וכן בגלל האחווה שנוצרת בין מפתחי התוכנה ומשתמשיה, במקום הטינה והיריבות בין מפתחי התוכנה המסחרית ומשתמשיה. שוויון, מכיוון שלכל אחד יש זכויות שוות לגבי תוכנה חופשית, בניגוד לתוכנה מסחרית בה החברה המפתחת שומרת את מרב הזכויות, וכן מכיוון שתוכנה חופשית יכולה לתרום רבות לשוויוניות באפשריות הגישה למחשבים של אנשים מכל שכבות החברה (בחיבור הנ"ל פרטתי כיצד).

במדינה קטנה ומוכת אבטלה כשלנו, לתוכנה חופשית יש יתרון חשוב נוסף. באופן טבעי, רוב התוכנות בהן משתמשים בארץ נכתבו על־ידי חברות לא־ישראליות ומיובאות לארץ. קניית תוכנות כאלו היא בעצם יבוא, הוצאת מטבע זר מהארץ ומתן עבודה למתכנתים ומנהלים מחו"ל. כאשר קונה ישראלי גדול דורש שיפור מסוים בתוכנה מסחרית, הוא בדרך־כלל לא יכול להעסיק ישראלים לבצע שיפור זה - הוא חייב לשלם לחברה הזרה כדי לבצע אותו. כאשר נדרשת תמיכה טכנית בתוכנה, לעיתים קרובות החברה שפיתחה אותה היא היחידה שיכולה להציע תמיכה כזו, ושוב עוזב כסף את הארץ. כל זה כמובן שונה בתוכנה חופשית: "יבוא" תוכנה חופשית לארץ לא עולה כסף כלל. תיקונים לתוכנה יכולים להתבצע על־ידי מתכנתים ישראלים, מה שמעניק עבודה לישראלים, משאיר כסף בארץ, ומשפר את הרמה הטכנולוגית בארץ. חברת תמיכה ישראלית יכולה ללמוד את התוכנה (כי הרי קוד־המקור פתוח) ולהעניק תמיכה בארץ.

תוכנה חופשית, מציאות או פנטזיה?

תוכנה חופשית היא כבר מזמן לא פנטזיה או חלום באספמיה. היא מציאות יום־יומית עבור מספר הולך וגדל של משתמשי מחשב. כמעט כל תוכנה שניתן להעלות על הדעת, בין אם עבור שרתים יקרים ובין אם עבור משתמשים ביתיים, קיימת כתוכנה חופשית. אפילו עברית כבר נתמכת בצורה טובה על־ידי מספר גדול של תוכנות חופשיות, כמו למשל דפדפן האינטרנט Mozilla, מעבד התמלילים המצוין OpenOffice, וסביבת העבודה KDE. אבל יש להודות שיש מספר ז'אנרים של תוכנות, ומשחקים הוא הבולט בינהם, שבהם מבחר התוכנות החופשיות הטובות הוא מצומצם־יחסית.

ישנן כיום מספר מערכות הפעלה חופשיות. הנפוצה מביניהן היא לינוקס, מערכת הפעלה שהתחיל לפתח סטודנט פיני צעיר בשם לינוס טורוולדס בשנת 1991, וכיום מפתחים אותה מאות מתכנתים מרחבי העולם, עובדי חברות אינטרסנטיות שונות ומתנדבים נוספים.

אגב, כיום רק חלק ממפתחי התוכנה החופשית מפתחים אותה בהתנדבות על חשבון זמנם הפנוי. מספר קטן של מפתחי תוכנה חופשית מרכזיים חיים מתרומות של משתמשים אסירי־תודה שנאספות דרך קרנות כמו ה־Free Software Foundation או ה־Perl Foundation. שאר המפתחים, חלק הולך וגדל, מועסק על־ידי חברות חומרה, חברות שרותים ואפילו ארגונים ציבוריים וממשלות. עבור חברות וארגונים אלו תוכנה היא בדרך־כלל רק כלי או מוצר משלים ולא המוצר הסופי אותו הם מוכרים, ולכן הם אינם נרתעים מלשתף פעולה עם ארגונים אחרים בפיתוח התוכנה. להפך, שיתוף פעולה כזה מוזיל עבורם את עלות פיתוח התוכנה או רכישתה, אך עדיין משאיר בידיהם שליטה מלאה בתוכנה ומונע תלות בחברות אחרות, לעיתים מונופוליסטיות.

כשמדברים היום על "לינוקס" בדרך כלל לא מדברים רק על גרעין מערכת ההפעלה עצמו, אלא על "הפצה", כמו למשל רד־הט ודביאן, שכוללת אוסף קל־להתקנה ומשולב היטב של מאות תוכנות חופשיות שנכתבו על־ידי אלפי מפתחים שונים מרחבי העולם. הפצות אלו ניתנות לטעינה חינם דרך האינטרנט או לקניה (או העתקה, וזה חוקי!) על־גבי תקליטורים, וכוללות כמעט את כל סוגי התוכנות שניתן להעלות על הדעת: מעבדי תמלילים, כלי פיתוח תוכנה, כלי גלישה באינטרנט, תוכנות דואר־אלקטרוני, תוכנות ציור, תוכנות להפעלת שרתי אינטרנט, מסדי־נתונים, משחקים, כלי מוסיקה, מתמטיקה, טלפוניה, ועוד.

אז בפעם הבאה שתשקלו רכישה של מערכת־הפעלה או תוכנה מסחרית יקרה, או גרוע מכך, תשקלו להעתיקם באופן בלתי־חוקי, זכרו שיש אלטרנטיבה מצוינת: תוכנה חופשית, כמו לינוקס. זהו פתרון זול, מוסרי וחשוב מכל איכותי, בגלל החופש ממנו נהנות קהילות המפתחים והמשתמשים. מספר הולך וגדל של אנשים, גם בישראל, כבר עברו לתוכנה חופשית - את או אתה יכולים להיות הבאים!


© 2002, נדב הראל. העתקתו והפצתו של חיבור זה ללא שינוי וביחד עם פסקה זו מותרים. הפצת קטעים מחיבור זה מותרת בתנאי שייוחסו כראוי למחבר. כל שאר הזכויות שמורות למחבר.